אחמד שפיק
אחמד מוחמד שפיק (בערבית: أحمد محمد شفيق ; נולד ב-25 בנובמבר 1941) הוא איש צבא ופוליטיקאי מצרי. בשנת 2011 כיהן כחודש כראש ממשלת מצרים.
 | |||||
| לידה |
25 בנובמבר 1941 (בן 82) קהיר, ממלכת מצרים  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | מצרים | ||||
| השכלה |
Egyptian Air College  | ||||
| מפלגה | התנועה הפטריוטית המצרית | ||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה עריכה
שפיק נולד וגדל בקהיר, והתגייס לחיל האוויר המצרי, בו שירת כטייס קרב. הוא לחם בשנות ה-60 במלחמת האזרחים בתימן ובמלחמת ששת הימים, ובמהלך מלחמת ההתשה קודם למפקד טייסת ולמפקד בסיס. שפיק נטל חלק פעיל במלחמת יום הכיפורים, תחת פיקודו של חוסני מובארכ, כטייס קרב בכיר. ב-14 באוקטובר 1973 הוא השתתף בקרב אל-מנצורה ומיוחסת לו הפלת שני מטוסי קרב ישראלים[1]. ב-1984 מונה לנספח הצבאי של מצרים בשגרירות ברומא, תפקיד אותו מילא עד 1986. לאחר מכן שב לשורות חיל האוויר, וכיהן כראש מטה חיל האוויר (1991) ולבסוף כמפקד החיל (1996).
ב-2002 השתחרר מהצבא, ומונה לשר התעופה האזרחית. במהלך כהונתו שודרגו התשתיות בשדות התעופה במצרים, ובפרט נמל התעופה הבינלאומי של קהיר ונמל התעופה הבינלאומי שארם א-שייח', וחברות תעופה רבות יותר החלו לפעול במדינה. בנוסף, הצליח לשקם את חברת התעופה הלאומית איג'יפטאייר, שהייתה נתונה במשבר, ובשנת 2008 הצטרפה החברה לברית חברות התעופה סטאר אלייאנס.
בעקבות המהומות במצרים בראשית 2011, במהלכן התפטרה ממשלת מצרים, מונה שפיק ב-29 בינואר לראש ממשלת מצרים. ב-3 במרץ 2011 הוא התפטר מתפקידו ובמקומו מונה עיסאם שאראף.
ב-2012 התמודד שפיק בבחירות לנשיאות. בסיבוב הראשון זכה שפיק בכ-23 אחוזים מקולות המצביעים והעפיל לסיבוב השני, שהתקיים ב-16–17 ביוני 2012, ובו קיבל 48.3% מקולות הבוחרים והפסיד למוחמד מורסי.
מאז שהפסיד באחוזים בודדים ב-2012, הוא ברח לאיחוד האמירויות הערביות וחי שם בגלות. בנובמבר 2017 הכריז על מועמדותו לקראת בחירות 2018 לנשיאות מצרים. בדצמבר נעצר על ידי שלטונות האמירויות, שגירשו אותו חזרה למצרים. ברגע שנחת שם הוא נעצר וקיבל איומים על הגשת כתב אישום באשמת שחיתות אם לא יסיר את מועמדותו. ב-7 בינואר 2018 הודיע שפיק על הסרת מועמדותו. למחרת הודיעה גם מפלגתו על תמיכתה בנשיא המכהן, עבד אל-פתאח א-סיסי[2].
קישורים חיצוניים עריכה
- אחמד שפיק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גיא אלסטר, ההכרזה, הגירוש - וההיעלמות: הסיפור המוזר על יריבו של א-סיסי, באתר וואלה!, 4 בדצמבר 2017
הערות שוליים עריכה
- ^ Ahmed Shafiq: With an iron fist. Al Ahram Weekly On-Line, Issue No. 759, 8-14 September 2005
- ^ כ. מיטל וח. ורולקר, הבחירות לנשיאות מצרים (א): משטר אל-סיסי במתקפה דורסנית נגד המועמדים האפשריים לנשיאות, באתר המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון, 20 במרץ 2018