הפארק הלאומי פטריפייד פורסט

הפארק הלאומי פטריפייד פורסט (באנגלית: Petrified Forest National Park, מילולית: הפארק הלאומי היער המאובן) הוא פארק לאומי מדברי המשתרע על שטח של 896 קילומטרים רבועים במחוזות נאוואחו ואפאצ'י בצפון-מזרח אריזונה שבארצות הברית. שם הפארק מנציח את הריכוז יוצא דופן של עצים מאובנים בשטחו, רובם מהמין הנכחד Araucarioxylon arizonicum. מתוך השטח הכללי של הפארק 458 קילומטרים רבועים הם שטח שהכניסה אליו בתשלום והוא מאופיין בערבת שיחים צחיחה למחצה, כמו גם בתרונות צבעוניים שעברו בליה רבה, כשחלקו הצפוני מתפשט לתוך המדבר הצבוע. מטה הפארק שוכן כ-42 קילומטרים מזרחית לעיירה הולברוק באריזונה, וכ-150 קילומטר מהעיר פלגסטאף. הפארק משתרע לאורך כביש בין-מדינתי 40 (I-40), ולכביש 66 ההיסטורי כששניהם חוצים את הפארק ממזרח למערב.

הפארק הלאומי פטריפייד פורסט

עץ מאובן בשטח הפארק
מידע כללי
תאריך הקמה	1 בינואר 1962
מבקרים בשנה	644,922 (נכון ל־2018)
גוף מנהל	שירות הפארקים של ארצות הברית
נתונים ומידות
שטח	896 קמ"ר
מיקום
מדינה	אריזונה, ארצות הברית
מיקום	אריזונה
קואורדינטות	35°04′N 109°47′W
www.nps.gov/pefo
(למפת ארצות הברית מוגדלת)   וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה א ט ל נ ט י ה ש ק ט מפרץ מקסיקו קנדה מקסיקו איי בהאמה פטריפייד פורסט (למפת ארצות הברית רגילה)   וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה א ט ל נ ט י ה ש ק ט מפרץ מקסיקו קנדה מקסיקו איי בהאמה פטריפייד פורסט (למפת אריזונה רגילה)   פיניקס טוסון מסה סקוטסדייל סופרייז יומה פלגסטף גרנד קניון ק ל י פ ו ר נ י ה נבדה יוטה קו. נ י ו מ ק ס י ק ו מקסיקו פטריפייד פורסט (למפת אריזונה מוגדלת)   פיניקס טוסון מסה סקוטסדייל סופרייז יומה פלגסטף גרנד קניון ק ל י פ ו ר נ י ה נבדה יוטה קו. נ י ו מ ק ס י ק ו מקסיקו פטריפייד פורסט

האתר הוכרז מונומנט לאומי, ב-1906 ופארק לאומי של ארצות הברית ב-1962. ב-2018 ביקרו בו 644,922 תיירים, כשהפעילויות האופייניות למבקרים כוללות ביקור באתרים התיירותיים, צילום, הליכה בשבילים ומחנאות בחיק הטבע.

הגובה הממוצע של הפארק הוא 1,600 מטרים מעל גובה פני הים, כשהאקלים מאופיין ברוחות יבשות. הטמפרטורות בשיא הקיץ מגיעות ל-38°C, ובחורף צונחות מתחת לנקודת הקיפאון. בפארק יש יותר מ-400 מינים של צמחים, בעיקר עשבים, כדוגמת מינים של דגניים כמו ה-Bouteloua gracilis (באנגלית Blue grama) ומיני המדחול (Sporobolus). בעלי החיים כוללים חיות גדולות כדוגמת אנטילוקפרה אמריקנית, זאב ערבות ושונר מצוי ובעלי חיים רבים קטנים יתר, דוגמת אוגר יערוני (Peromyscus), נחשים, לטאות, שבעה מינים של דו-חיים ויותר מ-200 מינים של עופות, שחלקם הם דיירי קבע ורובם עופות נודדים. 203 קילומטרים רבועים, כשליש משטח מהפארק, מוכרזים כאזור טבע בראשיתי.

הפארק ידוע בשל המאובנים שבו, בייחוד גזעי עצים שגדלו בתקופת הטריאס העליון, לפני כ-225 מיליון שנים. השכבות המכילות את הגזעים המאובנים הם חלק מתצורת צ'ינלה הצבעונית ורחבת הידיים, שהיא המקור לשם המדבר הצבוע. לפני כ-60 מיליון שנים נדחפה רמת קולורדו, שהפארק הוא חלק ממנה, למעלה בשל לחצים טקטוניים ונחשפה לסחיפה מוגברת. כל שכבות הסלע בפארק מעל לתצורת צ'ינלה נסחפו כליל בהשפעת מים ורוחות, למעט שכבות צעירות מבחינה גאולוגית המצויות בחלקים מהפארק. בנוסף לגזעי עצים מאובנים כוללים המאובנים בפארק שרכים מטריאס עליון, ציקסאים, וגינקו, ומינים רבים אחרים של צמחים כמו גם בעלי חיים כולל פייטוזאוריים, דו-חיים גדולים, והדינוזאורים הראשונים. פלאונטולוגים חופרים וחוקרים את המאובנים של הפארק מתחילת המאה ה-20.

האוכלוסייה האנושית המוקדמת ביותר בפארק הגיעה לפני 8,000 שנה לפחות. לפני כ-2,000 שנה גידלו התושבים באזור תירס, וזמן קצר אחר-כך הקימו בשטח שיהפוך לפארק בתים חפורים. תושבים מאוחרים יותר בנו מגורים מעל פני הקרקע המכונים פואבלו. למרות ששינוי האקלים אילץ את התושבים לעקור משם (הפואבלו האחרון ננטש סביב 1,400 לספירה) נתגלו ברחבי הפארק יותר מ-600 אתרים ארכאולוגים, כולל פטרוגליפים, הקשורים אליהם. במאה ה-16 ביקרו באזור מגלי ארצות ספרדים, ובאמצע המאה ה-19 סקר צוות של חוקרים מטעם ממשלת ארצות הברית נתיב ממזרח למערב דרך האזור בו שוכן הפארק כיום, וציין את גילוי הגזעים המאובנים. מאוחר יותר, נסללו כבישים ומסילות ברזל באותו הנתיב ואפשרו את בואם של התיירים, ולפני הקמת הפארק, את ליקוט המאובנים מהשטח בקנה מידה גדול. גנבות של עצים מאובנים ממשיכה להיות בעיה גם במאה ה-21.

גאוגרפיה

מבט אווירי דרומה משמורת נאוואחו בקדמת התמונה לאורך המדבר הצבוע, הפארק הלאומי פטריפייד פורסט, ואדמנה באריזונה

הפארק הלאומי פטריפייד פורסט משתרע על שטח של 896 קילומטרים רבועים במחוזות נאוואחו ואפאצ'י בצפון-מזרח אריזונה. אורך הפארק כ-50 קילומטרים מצפון לדרום ורוחבו משתנה ממקסימום 19 קילומטרים בצפון ועד למינימום של כקילומטר וחצי לאורך רצועה צרה בין הצפון לדרום, שבו הפארק מתרחב שוב לרוחב בין 4 ל-6 קילומטרים.

כביש בין-מדינתי 40 (I-40), כביש 66, מסילת הברזל של חברת הרכבת BNSF והנהר פוארקו חותכים את הפארק בכיוון כללי ממזרח למערב לאורך נתיב זהה. עיירת הרפאים אדמנה (Adamana), שוכנת כקילומטר מערבית לפארק לאורך מסילת BNSF. העיירה הולברוק שוכנת מערבית למטה הפארק לאורך כביש בין-מדינתי 40, היא העיירה הקרובה ביותר. את הפארק חוצה כביש הפארק (Park Road) מצפון לדרום בין כביש בין-מדינתי 40 סמוך למטה הפארק בצפון וכביש 180 בדרום. כביש היסטורי 180, נתיב היסטורי של הכביש הנוכחי, חוצה את הקצה הדרומי של הפארק. כמו כביש 66, הוא הלך והתדרדר עד שנסגר. דרכי עפר רבות המשמשות לתחזוקה והסגורות לציבור חוצות את כביש הפארק בנקודות שונות.

458 קילומטרים רבועים משטח הפארק הם שטח שהכניסה אליו בתשלום. שטחה של אומת נאוואחו גובל בפארק מצפון ומצפון-מזרח. שטחים השייכים למדינה, שטחים השייכים לממשל הפדרלי המנוהלים על ידי לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית, ושטחים בבעלות פרטית, שרובו משמש למרעה בקר, צמודים לגבולות האחרים של הפארק. גובה הפארק מעל פני הים נע מ-1,627 מטרים לאורך הנהר פוארקו ועד מקסימום 1,900 מטרים בנקודת פיילוט רוק (Pilot Rock), כשהגובה הממוצע הוא 1,645 מטרים. פני השטח משתנים בין גבעות מתונות ומרבצים עיקריים של עצים מאובנים בדרום לבתרונות סחופים בצפון. מרבית נחלי האכזב של הפארק נשפכים לנהר פוארקו. בחלק הדרומי של הפארק זורמים נחלי האכזב, קוטונווד ואש (Cottonwood Wash) וג'ים קמפ ואש (Jim Camp Wash) לתוך הנהר קולורדו הקטן.

אקלים

מינרלים צבעוניים בתוך גזע שבור

הטמפרטורות היומיות הממוצעות בקיץ הם בין 29°C ל-32°C. משום שהשמים הבהירים של הפארק מאפשרים התקררות מהירה של האוויר בלילה, יורדת הטמפרטורה בקיץ בלילה 22°C מתחת לטמפרטורה הגבוהה ביום. החודש החם ביותר הוא יולי, שבו הטמפרטורה הגבוהה ביותר הממוצעת היא 33°C והנמוכה ביותר הממוצעת היא 16°C. החודש הקר ביותר הוא ינואר שבו הטמפרטורה הגבוהה ביותר הממוצעת היא 9°C והנמוכה ביותר הממוצעת היא 6°C-. ב-1998 נמדדה הטמפרטורה הגבוהה ביותר בשטח הפארק 42°C, וב-1971 נמדדה הטמפרטורה הנמוכה ביותר 33°C-.

בחורף עלולות הרוחות להגיע למהירות של כ-100 קילומטרים לשעה. הרוחות בקיץ קלות יותר, אבל משבי רוח ממוצעים של 15 קילומטרים בשעה עשויים לגרום לסופות חול ולעלעולי חול תדירים, שחלקם מגיע לגבהים של מאות מטרים.

עיקר הגשמים יורדים מיולי ועד ספטמבר, כאשר כמחצית מכמות המשקעים השנתית הממוצעת בפארק יורדת במהלך סופות רעמים עזות וקצרות. אוגוסט הוא בממוצע החודש הגשום ביותר. בגובה שמעל ל-1,500 מטרים יכול לרדת שלג קל בפארק הלאומי פטריפייד פורסט מאוקטובר עד מרץ, אם כי הוא לא נשאר זמן רב על הקרקע. הלחות הממוצעת היא מתחת ל-50% ולעיתים פחות מ-15%.

אקלים בפארק הלאומי פטריפייד פורסט
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	9	13	17	21	26	32	33	32	29	22	15	9	22
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	-6	-4	-2	2	6	11	16	15	11	4	-2	-6	4
משקעים ממוצעים (מ"מ)	17	18	20	10	13	7.6	37	41	34	30	20	20	267.6
מקור: Petrified Forest Natl Park, AZ Monthly Weather

גאולוגיה

בתרונות המדבר הצבוע כפי שהם נראים מנקודת טאווה (Tawa Point)

המדבר הצבוע וגזעים מאובנים כפי שהם נראים מבלו מסה

גזע עץ מאובן ביער המאובן

שלדים משוחזרים של בעלי חיים מהטריאס שנתגלו במדבר הצבוע

הפארק הלאומי פטריפייד פורסט נודע במאובנים שבו, בייחוד גזעי עצים שגדלו בתקופת הטריאס העליון מעידן המזוזואיקון, לפני כ-225 מיליון שנים. במהלך תקופה זו היה אזור הפארק של ימינו סמוך לקו המשווה על הקצה הדרום-מערבי של יבשת-העל פנגיאה, והאקלים היה סובטרופי לח. האזור שהפך מאוחר יותר לצפון-מזרח אריזונה היה מישור המוקף בהרים מדרום ומדרום-מזרח ובים ממערב. בנחלים שזרמו לרוחב המישור מהרמות שקעו משקעים אנאורגניים וחומרים אורגניים, כולל גזעי עצים, כמו גם צמחים אחרים ובעלי חיים שנכנסו או שנפלו למים. למרות שרוב החומר האורגני נרקב במהירות או שהוא נאכל על ידי אורגניזמים אחרים, חלקו נקבר כל כך מהר שהוא נשאר שלם ועשוי היה להתאבן. בתוך הפארק, המשקעים המכילים את גזעי העצים המאובנים שהפארק קרוי על שמם, הם חלק מתצורת צ'ינלה.

תצורת צ'ינלה הצבעונית מופיעה על פני השטח בחלקים רבים של דרום-מערב ארצות הברית וממנה קיבל המדבר הצבוע את שמו, עובייה בשטח פארק עד ל-240 מטרים. היא בנויה מסלעי משקע, כולל שכבות רכות בעלות גרגירים דקים של אבן בוץ, אבן טין ואבן חרסית, שרובה בנטוניט, כמו גם שכבות קשות יותר של אבן חול, קונגלומרט ואבן גיר. בחשיפה להשפעות של רוחות ומים נסחפות השכבות של תצורת צ'ינלה בקצב שונה תוך יצירת בתרונות הבנויות מצוקים, ערוצים, הרי שולחן, הרי כפתור וגבעות מעוגלות. חרסית הבנטוניט שבתצורה, המתנפחת כשהיא נרטבת ומתכווצת כשהיא מתייבשת, גורמת לתנועות וסדקים בפני השטח המרתיעה צמיחה. המחסור בכיסוי צמחייה גורמת לתצורת צ'ינלה להיות רגישה במיוחד לבליה.

לפני כ-60 מיליון שנה החלו תנועות טקטוניות של קרום כדור הארץ לגרום להתרוממות רמת קולורדו, שהמדבר הצבוע הוא חלק ממנה. בסופו של דבר התרוממו חלקים מהרמה לגובה שמעל ל-3,000 מטרים מעל פני הים. קימוט זה בפני כדור הארץ נחשף להרס הדרגתי ומתמשך של הרמה באמצעות סחיפה. אי-התאמה (פער זמן משמעותי בין יחידות מסלע) של כ-200 מיליון שנים קיימת בתחומי הפארק, שבה הסחיפה הסירה את כל שכבות הסלעים מעל תצורת צ'ינלה למעט השכבות הצעירות ביותר מבחינה גאולוגית. תצורת בידאהוצ'י (Bidahochi Formation), שהורבדה לפני 8 עד 4 מיליון שנים בלבד, שוכבת ישירות על צ'ינלה, והסלעים שהורבדו ביורה, בקרטיקון ובמרבית השלישון חסרים.

בתקופה שבה הורבדה תצורת בידאהוצ'י כיסה אגם אגן גדול את מרבית צפון-מזרח אריזונה. השכבות העתיקות יותר (הנמוכות) של התצורה בנויות ממשקעי נהרות ואגמים של טין, חול וחרסית. השכבות הצעירות יותר של בידאהוצ'י מכיל אפר געשי ולבה מהרי געש שהתפרצו בסמוך ובמרחק רב עד דרום-מערב נבדה. אף שמרבית תצורת בידאהוצ'י נסחפה מאז, חלקים קטנים ממנה קיימים כמחשופים בחלק הצפוני של הפארק, על סלע פיילוט (Pilot Rock) בחלק של אזור הטבע הבראשיתי של הפארק ולאורך שולי המדבר הצבוע בין נקודות פינטאדו (Pintado Point) לטאווה (Tawa Point). הסחיפה של תצורת בידאהוצ'י חשפה תצורות נוף המכונות מארים (מכתשים געשיים מעגליים שתחתיתם שטוחה ומקורם בהתפרצות געשית). אפשר לראות פתח של מאר מתצפית נקודת פינטאדו.

בתקופת הרביעון (מלפני 2.6 מיליון שנים ועד ימינו) כיסו חול שעף ברוח וסחף את מרבית צ'ינלה ובידאהוצ'י. דיונות עתיקות יותר מלפני 500,000 שנים במקומות הגבוהים ביותר בחלק הצפוני של הפארק לדיונות בנות 10,000 שנים באזורי הניקוז החוליים כדוגמת נחל האכזב ליתודנדרון ואש (Lithodendron Wash). דיונות צעירות עוד יותר בנות כ-1,000 שנים שיוצבו על ידי עשבים וצמחים אחרת מצויות ברחבי הפארק.

מאובנים

בטריאס העליון הצטברו גזעי עצים שנפלו בערוצי הנהרות באזור הפארק של ימינו ונקברו מדי פעם על ידי משקעים המכילים אפר געשי. מי תהום המסו סיליקה (צורן דו-חמצני) מהאפר ונשאו אותו לתוך הגזעים, שבהם הוא התגבש מחדש כגבישי קוורץ שבהדרגה החליפו את החומר האורגני. כמויות מזעריות של תחמוצת ברזל וחומרים אחרים התחברו עם הסיליקה על מנת לייצר את הצבעים המגוונים בעץ המאובן.

מרבית גזעי העצים בפארק הלאומי פטריפייד פורסט שמרו על צורתם החיצונית במהלך ההתאבנות, אבל איבדו את המבנה הפנימי. עם זאת, אחוז קטן של הגזעים ומרבית עצמות בעלי החיים המאובנים מכילים תאים וחלקים אחרים המלאים במינרלים, אבל ששמרו עדיין על המבנה האורגני המקורי שלהם. ניתן לחקור באמצעות מיקרוסקופ את המבנה התאי של האורגניזמים המקוריים של מאובנים אלו. חומרים אורגניים אחרים, בדרך כלל, עלים, זרעים, אצטרובלים, גרגירי אבקה, נבגים, גבעולי צמחים, דגים, חרקים ושרידים של בעלי חיים, נשמרו בפארק כמאובנים דחוסים, שהתפחסו בשל משקל המשקעים מעליהם עד שרק שכבה דקיקה נותרה מהם בסלע.

מרבית גזעי העצים המאובנים בפארק משתייכים למין Araucarioxylon arizonicum, בעוד שחלק מהגזעים שנמצאו בחלק הצפוני של הפארק משתייכים למינים Woodworthia arizonica ו-Schilderia adamanica. בשטח הפארק זוהו לפחות תשעה מינים של עצים מאובנים, כולם נכחדו מאז. מלבד גזעי עצים יש בפארק סוגים רבים אחרים של מאובנים. תצורת צ'ינלה, הנחשבת לאחת העשירות ביותר בעולם במאובנים של צמחים מטריאס עליון, כולל יותר מ-200 מינים של צמחים מאובנים. קבוצות הצמחייה המאובנת המיוצגות בפארק כוללות בעלי קשקשים, שרכים, מחטניים, ציקסאים, גינקו וצורות בלתי מסווגות אחרות. בפארק נתגלו גם מאובנים רבים של בעלי חוליות, כולל זוחלים ענקים דמויי תנינים המכונים פייטוזאוריים, דו-חיים גדול המכונה קוסקינונודון, והדינוזאורים הראשונים, וחסרי חוליות כולל חלזונות של מים מתוקים וצדפות.

אקולוגיה

צמחייה עבותה בנקודת טיפוני (Tiponi Point) בשולי המדבר הצבוע מנוגדת לבתרונות הצחיחות שמתחתיה

זאבי ערבות הם אוכלי-כול שהתזונה שלהם מגוונת מאוד, כולל מינים רבים של מכרסמים

לטאת קולר היא הלטאה הגדולה ביותר בפארק

סטורנלה נגלקטה, ציפור שיר מוערכת מרבה לבקר בשטח הפארק

צמחייה

סקר שנערך ב-2005 איתר בשטח הפארק 447 מינים של צמחים, שמתוכם 57 הם מינים פולשים. אף שהפארק ידוע בשל המאובנים שנתגלו בשטחו והבתרונות הסחופים, הסביבה העיקרית שלו היא ערבת שיחים מדברית למחצה. שטח הפארק מוגן מזה שנים רבות בפני פיתוח ורעיית יתר, משום כך יש בפארק את ערבת השיחים הטובה ביותר בצפון-מזרח אריזונה. בחלק הצפוני של הפארק מאפשרות הקרקעות הגעשיות של תצורת בידאהוצ'י צמחייה עשירה לאורך שולי המדבר הצבוע. בניגוד לבתרונות הצחיחים יחסית מתחת לשוליים הם מכוסים בשיחים, עצים קטנים, עשבים ועשבי תבלין.

הצמחים הדומיננטיים בפארק כוללים יותר מ-100 מיני עשבים, רבים מקוריים באזור. בין העשבים גדלים מינים פורחים כדוגמת מינים של נר-הלילה, קלוכורטוס (Calochortus) ו-Linum lewisii (באנגלית blue flax) ושיחים דוגמת לענה משוננת (Artemisia tridentata), מלוח ו-Chrysothamnus (באנגלית Rabbitbrush). בין המגוון הרחב של עשבים גדלים הצמחים המקומיים הרב-שנתיים מהמינים המכונים באנגלית Tussock (עשבים ממשפחת הדגניים מסוגים שונים), Bouteloua gracilis (באנגלית Blue grama), מדחול (Sporobolus)‏, Bouteloua curtipendula (באנגלית Sideoats grama), דו-מוץ (Leptochloa) ו-Muhlenbergia porteri (באנגלית Bush muhly). מינים פולשים שדוחקים החוצה את המינים המקומיים המתפשטים לאט יותר כוללים את הצמחים החד-שנתיים בן-חילף (Eragrostis) ומיני הברומית (Bromus).

עצים ושיחים גדלים על גדות הנחלים לאורך נחלי האכזב בפארק. מינים של ערבות וצפצפות הם הצמחים הגדולים ביותר, ואליהם מצטרפים צמחי סוף וכריך (Carex). האשל האירואסייתי הוא מין פולש המאיים על מינים מקומיים ודוחק אותם, כשהוא משתמש בכל המים הזמינים, וגורם להמלחת הקרקע באמצעות הפרשת מלח מעליו.

בעלי חיים

בין בעלי החיים הגדולים המשוטטים בערבות העשב כלולים אנטילוקפרה אמריקנית, ארנבת שחורת-זנב, נובחנית גוניסון (Cynomys gunnisoni)‏, Canis latrans mearnsi (תת-מין של זאב ערבות), שונר מצוי ושועלים. אנטילוקפרה, בעל החיים המהיר ביותר באמריקה הצפונית, מסוגלת להגיע למהירות של 100 קילומטרים בשעה במאוץ. האנטילוקפה היא בעל החיים היבשתי השני במהירותו בעולם. הארנבת יודעת להתגונן בפני טורפים כדוגמת עיט זהוב באמצעות פרצי המהירות, הקפיצות ארוכות וריצה בזיגזג. כלי הדם באוזניים הדקות והעצומות של הארנבת פועלים כמחליפי חום. הנובחניות חיות במושבות גדולות המכונות "ערים" (towns), שבסמוך להם מוצאים מינים רבים אחרים מזון ומחסה. זאבי ערבות ניזונים בעיקר ממכרסמים, אבל אוכלים גם פירות, זוחלים, חרקים, יונקים קטנים, עופות ופגרים.

שונרים ותת-מין של נחש גופר פסיפי, Pituophis catenifer sayi (באנגלית bullsnake) צדים חיות קטנות כדוגמת אוגר יערוני (Peromyscus) וסנאיי קרקע דוגמת סנאי אנטילופה לבן-זנב (Ammospermophilus leucurus) בגדות הנחלים. עטלפים מהמין Parastrellus hesperus (באנגלית Canyon bat) ניזונים מחרקים, ועטלף פאליד אוכל חיפושיות, נדלים, ציקדות, גמלי שלמה, עקרבים ופרוקי-רגליים אחרים. בשולי המדבר הצבוע מוצאים בעלי חיים קטנים מזון ומחסה בינות לצמחייה העבותה, ולעיתים מזדמן למקום אייל פרדי שחור-זנב.

יותר מ-16 מינים של לטאות ונחשים חיים בבתי גידול שונים בפארק וצורכים כמויות גדולות של חרקים, עכבישים, עקרבים, זוחלים אחרים ויונקים קטנים. לטאות קולר, החיות בכל בתי הגידול, הן הגדולות ביותר ונצפות לעיתים קרובות. מין הלטאה Aspidoscelis velox (באנגלית Plateau striped whiptail) השייך למשפחת הטגואיים הכולל נקבות בלבד מעדיפים ערבות עשב ואזורים מפותחים. נחשי גופר, המחקים לעיתים עכסנים כאשר מטרידים אותם, הם בין הנחשים הנפוצים ביותר בפארק. עכסן הערבות (Crotalus viridis), הנחש הארסי היחיד בפארק, מעדיף ערבות עשב ואזורי שיחים.

שבעה מינים של דו-חיים, שאינם שותים מים אלא סופגים אותם דרך עורם החדיר, זוהו בפארק הלאומי פטריפייד פורסט. סלמנדרה מנומרת (Ambystoma tigrinum) מצויה בערבות העשב או בסמוך לאגני הניקוז העיקריים, והיא מין הסלמנדרה היחיד באריזונה. קרפדת וודהאוז (Anaxyrus woodhousii), שנצפית לעיתים רחוקות, היא מין הקרפדה הגדול ביותר בפארק. היא מעדיפה ערבות עשב, מסדרונות של נחלים ואזורים מפותחים. הקרפדה Anaxyrus punctatus (באנגלית Red-spotted toad), הפעילה בעונה הגשומה מיולי עד ספטמבר, מצויה באזורים הסלעיים סמוך לפלגי מים ובקניונים. קרפדת המישורים הגדולים (Anaxyrus cognatus), הקרפדה הנפוצה ביותר בפארק, מעדיפה ערבות עשב. מיני החפריתיים האמריקאים המצויים בפארק כוללים את Spea multiplicate (באנגלית New Mexico spadefoot toad)‏, Spea bombifrons (באנגלית Plains spadefoot toad) ו-Scaphiopus couchii (באנגלית Couch's spadefoot toad).

סקר שנערך בשנת 2006 זיהה 216 מינים של עופות בפארק הלאומי פטריפייד פורסט. מתוך אלה, 33 מינים מקננים בוודאות בתוך הפארק, 6 מינים אחרים מקננים קרוב לוודאי גם הם, ו-18 מינים חיים בפארק כל השנה. שלושים וחמישה מינים חיים בפארק רק במהלך הקיץ ו-11 מינים רק בחודשי החורף. המגוון הגדול ביותר של עופות קיים בפארק במהלך נדידת העופות בסתיו ובחורף.

עופות דורסים, ציפורי שיר ועופות קרקע מצויים בפארק בערבות העשב, בעוד שהפרוזדור של גדות הנחל של הנהר פוארקו הוא מקום טוב לתושבים קבועים כל השנה כמו גם עופות נודדים כדוגמת סבכיים, וירואיים, סייפן אמריקאי וחופמי כפול-צווארון. אזורים מפותחים סביב מרכז המבקרים והמוזיאון מושכים עופות מהמינים Piranga ludoviciana (באנגלית Western tanager)‏, Setophaga occidentalis (באנגלית Hermit warbler), פרוש הבית (Haemorhous mexicanus) ואחרים. עופות מים מזדמנים וגם עופות ממזרח היבשת מבקרים בפארק.

עופות נפוצים שניתן לראות בפארק כוללים עורב שחור ו-סטורנלה נגלקטה, ציפור שיר הידועה בשירתה המקסימה. קוליברי אנה, היכול לרחף ואף לעוף אחורה כמו גם קדימה, הוא בין העופות הקטנים ביותר בפארק. העוף הגדול ביותר הוא עיט זהוב, שמוטת כנפיו מגיעה עד ל-2 מטרים.

היסטוריה

לפני הקמת ארצות הברית

חורבות פואבלו פוארקו ב-2010 וקערות מחורבות סטון אקס

יותר מ-600 אתרים ארכאולוגיים נמצאו בתחומי הפארק הלאומי פטריפייד פורסט. העדויות מצביעות על כך שהתושבים הקדומים ביותר בשטח הפארק הגיעו לפני 8,000 שנים לפחות. שני חודי חניתות מתרבות פולסם, החפצים הקדומים ביותר של פלאו-אינדיאנים שנמצאו בשטח הפארק, הם בני גיל זה לכל הפחות. משנת 6,000 לפנה"ס ועד 1 לספירה הקימו קבוצות של נוודים מהתקופה הארכאית-התקופה הקדומה של קולעי הסלים, מחנות תקופתיים באזור הפארק שמתוכם הם יצאו לצוד חיות ציד קטנות כדוגמת ארנבות, אנטילוקפרה אמריקנית ואיילים וליקטו זרעים מצמח ה-Oryzopsis hymenoides (באנגלית Indian ricegrass) וצמחי בר אחרים. סביב שנת 150 לפנה"ס הם החלו לגדל תירס באזור. סביב שנה 1 לספירה, ככל שהטכניקות החקלאיות השתפרו, בנו חלקם בתים בתחומי הפארק הלאומי פטריפייד פורסט והחלו לשהות בהם כל השנה.

החקלאים הראשונים מתקופת קולעי הסלים II הקדומה, חיו בתחומי הפארק הלאומי פטריפייד פורסט מבערך 1 לספירה ועד בערך שנת 800 לספירה. הם התיישבו בבתים חפורים בפחות מ-100 אתרים, בתחילה על הרי השולחן ובנקודות גבוהות אחרות, ומאוחר יותר בבסיס הצוקים ובשפלות, שם הקרקע הייתה טובה יותר לחקלאות. עם החמרת התנאים האקלימיים לחקלאות בין 750 ל-900 לספירה, בתקופת פואבלו I‏ (Pueblo I Era) השתנה אופי היישובים. במקום בתים החפורים חלקית בקרקע, בנו תושבי הפואבלו מעל הקרקע בתים ומחסנים שאולי היו מסוגלים לאחסן מזון במשך יותר משנה. עם זאת, התנאים האקלימיים השתנו שוב, הפעם לטובה, בין 900 ל-1275 לספירה. יותר מ-200 אתרים של בוני פואבלו זוהו בתחומי הפארק במגוון רחב של מיקומים – בשפכי נחלי אכזב, ליד מעיינות, ועל דיונות חול אוצרות לחות.

פטרוגליפים נחרתו על פטינה מדברית בפארק הלאומי פטריפייד פורסט

במהלך תקופת פואבלו I היו רוב האתרים בתים חד משפחתיים, אך סביב 1250 לספירה, כאשר קרקעות החלו להידלדל, ננטשו אתרים רבים לטובת פואבלו גדול מרובה חדרים קרוב למקורות מים אמינים יותר. בוני פואבלו הקימו שני פואבלו גדולים אלה, אחד מהם נקרא סטון אקס (,Stone Axe "גרזן אבן"), כ-800 מטרים בערך ממזרח לפארק, והשני קרוי פואבלו פוארקו (Puerco Pueblo), המשקיף אל עבר הנהר פוארקו סביב אמצע הפארק. שם נבנו כ-100 חדרים חד-קומתיים סביב כיכר פתוחה. בחדרים לא היו חלונות או דלתות, אבל לכל אחד מהם היה אפשר להיכנס באמצעות טיפוס בסולם וירידה דרך חור בגג. בשיאו, חיו בפואבלו זה אולי 200 בני אדם. עם זאת, האקלים היבש התמיד ועם הזמן גרם להגירה, והדיירים האחרונים נטשו את פואבלו פוארקו ב-1,380 לספירה בערך.

בפואבלו פוארקו ובאתרים רבים אחרים בתחומי הפארק נשרטו, נוקרו, גולפו או נחרתו פטרוגליפים, דמויות, סמלים או תבניות, על משטחי הסלע, לרוב על פטינה הידוע כ"מרקם מדברי" (desert varnish). מעריכים שמרבית הפטרוגליפים בפארק הלאומי פטריפייד פורסט הם בני 650 עד 2,000 שנים.

בין המאה ה-16 למאה ה-18 עברו דרך אזור הפארק או סביבתו מגלי ארצות שחיפשו נתיבים בין המושבות הספרדיות שלאורך הריו גראנדה לדרום-מזרח והמושבות הספרדיות האחרות שעל חוף האוקיינוס השקט ממערב. האזור כונה "אל דזיירטו פינטדו" (El Desierto Pintado – "המדבר הצבוע"). עם זאת, הכתובות העתיקות ביותר בספרדית בפארק, אותן הותירו צאצאי המתיישבים הספרדים הראשונים באזור מתוארכים לשלהי המאה ה-19.

ארצות הברית

נחל האכזב ליתודנדרון ואש באזור הטבע הבראשיתי בחלק הצפוני של הפארק. אמיאל ויפל ערך סקר לאורך הערוץ ב-1853.

אחרי שאזור דרום-מערב ארצות הברית הפך לחלק מארצות הברית המשיכו חוקרי ארצות לחפש נתיבים טובים בין מזרח למערב לאורך קו הרוחב 35 צפון. ב-1853 ערכה משלחת בראשות לוטננט אמיאל ויפל (Amiel Weeks Whipple) מצבא ארצות הברית סקר לאורך החולות של נחל אכזב בחלק הצפוני של הפארק של ימינו. ויפל התרשם עמוקות מהעצים המאובנים לאורך הגדות של נחל האכזב וכינה אותו ליתודנדרון קריק (Lithodendron Creek), שפירושו "ערוץ עץ האבן". הגאולוג ז'יל מרסו (Jules Marcou), חבר במשלחת ויפל זיהה שהעצים המאובנים הם מהטריאס.

נתיב שנקבע מעט מאוחר יותר היה דרך לעגלות שנבנתה בין 1857 ל-1860, שכלל שימוש ניסיוני בגמלים כאמצעי תחבורה. בשלהי המאה ה-19 השתמשו מתיישבים וחברות דיליז'נס פרטיות בנתיבים דומים ממזרח למערב. מתנחלים שהתיישבו באזור הקימו חוות בקר בערבות העשב, והבקר רעה באדמות הפארק עד אמצע שנות ה-20 של המאה ה-20.

קרוב לקו הרוחב 35 נסלל קו הרכבת של חברת הרכבות האטלנטית והפסיפית (Atlantic and Pacific Railroad). הפעלתו בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 הובילה להקמת עיירות כדוגמת הולברוק ואדמנה. המבקרים היו יכולים לעצור בתחנת הרכבת אדמנה, להזמין חדר במלון ולסייר במה שנקרא אז "יער הכלקדון". במהלך השנים, הקו החליף ידיים פעמיים, פעם הראשונה כשחברת הרכבת נרכשה על ידי חברת הרכבת אטצ'יסון, טופיקה וסנטה פה (Atchison, Topeka and Santa Fe Railway), שהתמזגה לאחר מכן עם חברת הרכבת BNSF. יותר מ-60 רכבות של חברת BNSF, בעיקר רכבות משא, עוברות דרך הפארק מדי יום. המסלול של כביש 66, כביש מכוניות חוצה יבשת לשעבר, שנסלל בשנת 1926 על חלק מדרך השבילים הישנים הלאומי (National Old Trails Road), היה במקביל למסילת הרכבת עד אשר הכביש הושבת בשנת 1985. הפארק שמר בגבולותיו על שטח דשא קטן של הכביש. כביש בין-מדינתי 40 (I-40), אשר חוצה את הפארק, החליף את הכביש הישן.

התיירות ההולכת ומתגברת והאינטרס המסחרי בעצים המאובנים בשלהי המאה ה-19 החלו לעורר דאגה בקרב תושבי האזור. בשנת 1895, ביקש בית המחוקקים של טריטוריית אריזונה מהקונגרס של ארצות הברית להקים במקום פארק לאומי של עצים מאובנים. למרות שניסיון ראשון זה נכשל, שימש חוק העתיקות שנחתם על ידי הנשיא תיאודור רוזוולט בשנת 1906 ליצירת המונומנט הלאומי פטרייפייד פורסט (Petrified Forest National Monument). בין השנים 1934–1942, בנה חיל השימור האזרחי דרכים, שבילים ומבנים במונומנט, והממשלה רכשה שטחים נוספים במדבר הצבוע. המונומנט הלאומי הפך לפארק לאומי ב-1962.

מוצג המנציח את כביש 66, כביש חוצה יבשת היסטורי שעבר דרך הפארק

שש שנים לאחר החתימה על חוק אזורי הטבע הבראשיתי (Wilderness Act, חוק ציבורי מספר 88–577) שהקים את המערכת הלאומית לשימור אזורי טבע בראשיתי ב-1964 על ידי הנשיא לינדון ג'ונסון, הוגדר בשטח הפארק אזור טבע בראשיתי (שבו הפעילות האנושית מוגבלת). ב-2004 חתם הנשיא ג'ורג' ווקר בוש על החוק שאישר את ההרחבה של הפארק מ-378 ל-884 קילומטרים רבועים. גנבות של עץ מאובן הן עדיין בעיה. למרות כוח שיטור של 7 מעובדי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, גדרות, שלטי אזהרה, ואיום בקנס של 325 דולר נגנבים מדי שנה כ-11 טון של עץ מאובן מדי שנה.

ג'סי פיוקס (Jessee Walter Fewkes), הארכאולוג הראשון שביקר בפואבלו פוארקו, ניבא בשלהי המאה ה-19 שהאתר יניב חפצים רבים. חוקר הטבע ג'ון מיור ערך את החפירות הראשונות בחורבות ב-1905–1906. אף שלא פרסם את ממצאיו, הוא דחק בממשל הפדרלי לשמר את העצים המאובנים. חפירות ארכאולוגיות מקצועיות החלו בפארק בתחילת המאה ה-20 כאשר וולטר יו (Walter Hough) ערך חפירות בחורבות פורקו ובמקומות אחרים. ב-1919 נתגלתה גולגולת של פייטוזאור בסמוך לבלו מסה בשטח הפארק ונשלחה למוזיאון הפלאונטולוגיה בברקלי בקליפורניה. ב-1921 ביקרה אני אלכסנדר (Annie Montague Alexander), מייסדת המוזיאון בבלו מסה על מנת לאסוף מאובני פייטוזאור נוספים ומאובנים אחרים. ביקורה הוביל לחפירות נוספות על ידי הפלאונטולוג צ'ארלס קמפ (Charles Lewis Camp). מאז תועדו יותר מ-250 אתרי מאובנים בפארק. בשנות ה-30 של המאה ה-20 מימן מנהל העבודות הציבוריות (Civil Works Administration) מחקר בפארק על ידי הארכאולוגים ה. פ. מרה וצ'. ב. קוסגרייב. סקר מחודש של הפארק בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20 זיהה את האתרים הגדולים ביותר של חורבות אבן, וסקרים מאוחרים יותר מאז 1978 זיהו יותר מ-600 אתרים ארכאולוגיים, רובם קטנים. מחקרים בפלאונטולוגיה וארכאולוגיה נמשכים בפארק במאה ה-21.

תיירות

מפת הפארק

בפארק מבקרים בממוצע מעל לחצי מיליון תיירים מדי שנה. הפארק פתוח כל יום למעט חג המולד (25 בדצמבר) בשעות המשתנות על פי העונה, כאשר בשיא העונה, מ-12 במאי ועד 3 באוגוסט, הפארק פתוח מ-7 בבוקר ועד 07:30 בערב, ובחורף, מ-13 באוקטובר עד 13 באפריל, הוא פתוח בין 8 בבוקר ל-5 אחרי הצהריים. באריזונה לא משתמשים בשעון קיץ, ולכן השעות אינן משתנות באוקטובר ובמרץ כנהוג במדינות אחרות בארצות הברית.

מרכזי מבקרים, לינה ומזון

בפארק פועלים 3 מרכזי מבקרים:

• מרכז המבקרים של המדבר הצבוע (Painted Desert Visitor Center) – נמצא בכניסה הצפונית לפארק. בקיץ המרכז נפתח שעה אחרי פתיחת הפארק ונסגר שעה לפני סגירת הפארק, ובחורף הוא פתוח בשעות שהפארק פתוח. המרכז מציע מידע למבקר ומציג סרט הכוונה של 20 דקות, "התרשמויות נצחיות" (Timeless Impressions), פעם בחצי שעה. במרכז יש חנות ספרים, מוצגים, מסעדה הפתוחה מ-8 בבוקר עד 3 אחרי הצהריים, חנות מתנות, תחנת דלק, סניף דואר, ושירותים ציבוריים. את המרכז תכנן האדריכל המודרני ריצ'רד ניוטרה (Richard Neutra), הוא רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים, כחלק מ"הנפה ההיסטורית של המכלול הקהילתי של המדבר הצבוע" (Painted Desert Community Complex Historic District).
• אתר היסטורי לאומי פונדק המדבר הצבוע (Painted Desert Inn National Historic Landmark) – נמצא כ-3 קילומטרים מהכניסה הצפונית לפארק. המרכז פתוח כל יום בין 9 בבוקר ל-4 אחרי הצהריים. במרכז יש מוזיאון, סרט הדרכה, התחלה של אחד השבילים וניתן לקבל הכוונה משומרי הפארק. המרכז מצוי בתוך מבנה היסטורי שנבנה בשנות ה-20 של המאה ה-20 מעצים מאובנים ושימש כפונדק שבו יכלו מבקרים לקבל ארוחות וללון. הפונדק עבר שיפוץ וקיבל מראה טיפוסי לפואבלו. גם הפונדק נרשם במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים, וב-1987 הוכרז כאתר היסטורי לאומי (National Historic Landmark).
• מוזיאון יער הקשת בענן (Rainbow Forest Museum) – נמצא סמוך לכניסה הדרומית לפארק. בקיץ המרכז נפתח שעה אחרי פתיחת הפארק ונסגר שעה לפני סגירת הפארק, ובחורף הוא פתוח בשעות שהפארק פתוח. המוזיאון הוא חלק ממכלול המבנים של "יער הקשת בענן" (Rainbow Forest Complex) שנבנו בשנות ה-20 של המאה ה-20 ושימשו אז כמטה המונומנט הלאומי ובהמשך כמטה הפארק. המרכז מציע מידע למבקר ומציג סרט הכוונה של 20 דקות, "התרשמויות נצחיות" (Timeless Impressions), פעם בחצי שעה. במרכז יש חנות ספרים, תערכות מאובנים, סיור וירטואלי בטריאס, מכירת מזון מוגבלת, חנות מתנות, ושירותים ציבוריים. מהמוזיאון יש גישה לשבילים אל גזעי העצים המאובנים.

מלבד "מרכז המבקרים המדבר הצבוע" ו"פונדק המדבר הצבוע", כולל הבקתות שלו, יש עוד 7 אתרים הרשומים במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים: "פואבלו בית אגט" (Agate House Pueblo), "הנפה הארכאולוגית והפטרוגליפים והחורבות של המדבר הצבוע" (Painted Desert Petroglyphs and Ruins Archeological District), "הנפה הארכאולוגית הפטרוגליפים של סלע ניוזפייפר" (Newspaper Rock Petroglyphs Archeological District), "החורבות והפטרוגליפים של פוארקו" (Puerco Ruin and Petroglyphs), האתר הארכאולוגי "אתר פלטטופ" (Flattop Sit), "הנפה הארכאולוגית טווין ביוטס" (Twin Buttes Archeological District), ו"הנתיב של קו הרוחב 35" (the 35th Parallel Route ), הידוע גם כ"שביל הגמלים של ביל" (Beale Camel Trail).

אין בתחומי הפארק בתי מלון או אתרי מחנאות, והשהות בפארק אחרי שעות הסגירה אסורה, למעט מטיילים רגליים עם ציוד שינה שקיבלו רישיון מיוחד, המוגבל לקבוצה של עד שמונה אנשים. יש אתרי מחנאות מחוץ לפארק ומוטלים בעיירות בסביבה דוגמת הולברוק.

פעילויות

הסלעים המכונים הטיפי

סיורים בפארק אפשריים במכוניות פרטיות, אופנועים, סיורים מאורגנים, אופניים והליכה ברגל. הכביש של הפארק, מגרשי החנייה והפיתולים בכביש גדולים מספיק על מנת לאפשר נסיעה במעונועים גדולים. הירידה מהכביש אסורה לכל כלי הרכב, כולל אופני הרים. רוכבי אופניים חייבים להישאר על הכביש בן 45 הקילומטרים של הפארק, ואסורה הירידה לשבילי הליכה או לדרכי עפר, למעט מעט חריגים, דוגמת החלקים שאינם מכוסים באספלט של כביש 66 ההיסטורי.

אורכם של שבעת שבילי ההליכה של הפארק, חלקם מכוסים באספלט, משתנה מפחות מ-800 מטרים ועד קרוב ל-5 קילומטרים. אפשר לצעוד עם כלבים בתנאי שהם קשורים ברצועה, אבל אסורה רכיבה על אופניים בהם. שמם של השבילים הוא "פאינטד דזרט רים" (Painted Desert Rim), "פוארקו פואבלו" (Puerco Pueblo), "בלו מסה" (Blue Mesa), "קריסטל פורסט" (Crystal Forest), "ג'יאנט לוגס" ()Giant Logs, "לונג לוגס" (Long Logs) ו"אגט האוז" (Agate House). מטיילים יכולים גם לסייר בשטח מחוץ לשבילים וניתן גם לישון בשטח בתנאי שהתקבל רישיון בחינם מאחד ממרכזי המבקרים לכך. מרבית המטיילים הלנים בשטח נכנסים בכניסה הצפונית של הפארק כשהם משתמשים במגרש החנייה של פונדק המדבר הצבוע שממנו יש שביל גישה. מותר לרכב על סוסים בתחומי אזור הטבע הבראשיתי. מים לסוסים זמינים בתחנת השירות בסמוך למרכז המבקרים המדבר הצבוע. רוכבי הסוסים וההולכים ברגל מתבקשים להשתמש ככל האפשר בוואדיות של נחלי האכזב כדי לצמצם את הפגיעה בקרום קרקע הביולוגי הרגיש של המדבר.

פואבלו בית אגט

שומרי הפארק מציעים מגוון של תוכניות לפעילויות בפארק. אירועים מתוזמנים סדירים כוללים סיור בפונדק המדבר הצבוע, תוכנית הטריאס בחדר השמש במוזיאון היער הקשת בענן, הליכה תוך הסברים לאורך שביל גזעי העצים המאובנים (Giant Logs Trail), שמאחורי המוזיאון וסיור מודרך בפואבלו פוארקו. הפארק מקיים אירועים מיוחדים הקשורים לשבוע מדעי כדור הארץ (Earth Science Week) וחודש המורשת הלאומית של האינדיאנים האמריקאים (National American Indian Heritage Month). בשבתות מיום הזיכרון ועד יום העבודה מפגינים אומנים מהאזור תצוגות תרבות הקשורות לעמים העתיקים, ליחסים בין-שבטיים ולתרבויות של צאצאים ממוצא אירופי. לסטודנטים ולמורים מציעים שומרי הפארק חומרי לימוד והרצאות בחיק הטבע. בחלק מהשנים עובדים אומנים בפארק השוהים בו למשך תקופה בחודשי הקיץ.

פואבלו בית אגט

פואבלו בית אגט (באנגלית: Agate House Pueblo, בית האגט) הוא מבנה פואבלו משחוזר חלקית הממוקם בשטח הפארק. המבנה בנוי כמעט כולו מעצים מאובנים. שמונת חדרי הפואבלו תוארכו לשנת 900, של תקופת פואבלו III. העץ הונח בתוך מכתש חימר, בשונה מבניית חול וטיח המקובלת יותר באזור.

חורבות פואבלו בית אגט שוחזרו על ידי חיל השימור האזרחי בשנים 34–1933, בניהולו של צ'.ב קוסגרוב מהמעבדה של ניו מקסיקו לאנתרופולוגיה. חדר 7 שוחזר במלואו ונבנה לו גג חדש. קירות החדר השני נבנו מחדש לגובה של מטר וחצי, אך לא מקורה, והקירות שנותרו נבנו מחדש עד לגובה של שניים או שלושה מטרים.

גלריה

• 
  נוף אופייני למדבר הצבוע, באריזונה
• 
  עצים מאובנים בפארק
• 
  בית אגט
• 
  פואבלו פוארקו
• 
  ברק בצורת דינוזאור מעל לפארק

לקריאה נוספת

• Ash, Sidney (2005). Petrified Forest: A Story in Stone (2nd rev. ed.). Petrified Forest National Park, Arizona: Petrified Forest Museum Association. ISBN 978-0-945695-11-0.
• Jones, Anne Trinkle (1993). Stalking the Past: Prehistory at the Petrified Forest. Petrified Forest National Park, Arizona: Petrified Forest Museum Association. ISBN 978-0-945695-04-2.
• Hansen, Monica L.; Thomas, Kathryn A. (2006). "The Flora of a Unique Badland and Arid Grassland Environment: Petrified Forest National Park, Arizona". In Parker, William G; Thompson, Patricia A. (eds.). A Century of Research at Petrified Forest National Park: Bulletin No. 63. Flagstaff, Arizona: Museum of Northern Arizona. ISBN 978-0-89734-133-2.
• Van Riper, Charles, III; Lamow, Marg (2006). "A 2006 Bird Checklist for Petrified Forest National Park". In Parker, William G; Thompson, Patricia A. (eds.). A Century of Research at Petrified Forest National Park: Bulletin No. 63. Flagstaff, Arizona: Museum of Northern Arizona. ISBN 978-0-89734-133-2.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הפארק הלאומי פטריפייד פורסט בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי פטריפייד פורסט (באנגלית)
• הפארק הלאומי פטריפייד פורסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• הפארק הלאומי פטריפייד פורסט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• הפארק הלאומי פטריפייד פורסט, ברשת החברתית אינסטגרם
• הפארק הלאומי פטריפייד פורסט, באתר פליקר
• Agate House, Petrified Forest National Park

הערות שוליים

המדבר הצבוע