פורטל:נצרות
הדת הנוצרית נוסדה בארץ ישראל לפני כאלפיים שנה, והתבססה על דמותו של ישו. במהלך ארבע המאות הראשונות לספירה, ובמיוחד אחרי הפיכת הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הרומית במאה הרביעית לספירה, הפכה הנצרות לדת הדומיננטית באירופה ובעולם המערבי. במהלך התקופה הקולוניאלית (מסוף ימי הביניים ועד אמצע המאה ה-20) התפשטה הנצרות למקומות היישוב בהן הוקמו קולוניות אירופיות, וכיום רוב הנוצרים אינם תושבי העולם המערבי. מספר הנוצרים נאמד כיום 2.1 מיליארד מאמינים. בדומה לדתות נוספות, מעבר לאמונה הדתית, הנצרות היא גם כלי שלטוני, ובתקופות שונות אף שימשה להגדרה ריבונית. המבנה ההיררכי בנצרות מדגיש ביתר שאת את השימוש בדת ככלי שלטוני מעבר לאמונה דתית. במהלך השנים התפלגו הנוצרים לפלגים שונים על רקע ויכוחים בעניין עיקרי האמונה, אופיו והרכבו של הממסד הדתי הנוצרי, וכן בעניין מנהגים ודרכי פולחן. |
הקתיסמה (ביוונית "המושב") היא כנסייה ביזנטית חשובה, המציינת את המקום בו, על פי האמונה הנוצרית, נחה מריה, אם ישו על כיסא במהלך מסעה מנצרת לבית לחם. הכנסייה הייתה ידועה מכתבי צליינים וכמרים בני התקופה, שהעידו על כנסייה גדולה בעלת תבנית מתומנת ייחודית, אולם מקום הימצאה נחשב לתעלומה במשך דורות. בשנת 1992 נתגלו לפתע שרידי הקתיסמה סמוך לדרך חברון בין ירושלים לבית לחם, בעקבות עבודות להרחבת כביש. הכנסייה נחפרה ונחקרה היטב, והיא נחשבת לכנסייה הגדולה מסוגה שנתגלתה בישראל. שרידיה של כנסיית הקתיסמה שוכנים על סלע האם בתוך מטע עצי זית לצד דרך חברון, סמוך לגבעת המטוס ממערב ולקיבוץ רמת רחל ממזרח. האתר הארכאולוגי כולל גם את שרידיו של מנזר שנבנה סמוך לכנסייה בתקופה הביזנטית, והוא משתרע על פני שטח של כדונם וחצי. בחלקו הדרומי של המטע ישנו מאגר מים פתוח, הנקרא 'ביר קדיסמו'.
- בניינים ואדריכלות: בזיליקת הבשורה - כנסיית הקבר הקדוש - קתדרלת קלן - קתדרלת שארטר
- אזורים גאוגרפיים: הר אתוס
- אישים: מטאו ריצ'י - פרנסיסקו חאווייר
- היסטוריה: המחלוקת על הטקסים הסיניים - היסטוריה של המיסיון הנוצרי - סטטוס קוו (המקומות הקדושים) - העדות הפלוויאנית
- דת וביקורת המקרא: תאוריית שני המקורות
החיבור הפילוסופי "Fons Vitæ" ("מעיין החיים" או "מקור החיים") מאת "אביסברון" (Avicebron) או "אבנסברול" (Avencebrol) היה מאז המאה ה-12 מנדבכי תורת הסכולסטיקה הנוצרית - שיטת חקר תאולוגית מימי הביניים. ב-1846 נתקל הבלשן שלמה מונק בספרייה הלאומית של צרפת בכתב יד כתוב עברית מאת שם טוב בן יוסף אבן פלקירה. כתב יד זה הכיל ציטוטים שתורגמו מאותו מקור בערבית ממנו תורגם גם "Fons Vitæ" ללטינית. גילויו של מונק עורר סנסציה כיוון שהוכיח כי החיבור ממנו תורגם "Fons Vitæ" הוא היצירה "מקור חיים", והמחבר שלה, שכונה "אביסברון" או "אבנסברול", הוא למעשה הפילוסוף והמשורר היהודי שלמה אבן גבירול.
סטטוס קוו הוא הכינוי המקובל להסדרי החזקה והשימוש במקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל, אשר נקבעו ב"הצהרת הסטטוס קוו" בשנים 1852 ו-1856, תוך אימוץ המצב בשטח מאז שנת 1757. ההסדר הוא תולדה של תהליכים ותהפוכות היסטוריים, והוא קשור במידה רבה לעושרן ולכוחן של העדות הנוצריות בארץ, כמו גם להיקף נוכחותן בה מבחינה מספר מאמיניהן. מקור שמו של ההסדר במונח הלטיני "סטטוס קוו" (Status quo), שמשמעותו "המצב הקיים".
הסדר הסטטוס קוו קובע בפירוט רב את הבעלות והחזקה של העדות הנוצריות השונות באתרים בהם הוא חל, מפרט את זכויות הפולחן והתפילה של כל אחת מהן, וכן את הזכויות העומדות למי מהן לנקותם ולתחזקם. עוד קובע ההסדר את זכויותיהם של העדות הנוצריות השונות באתרים הנמצאים בחזקת עדה אחרת, את הדין החל באזורים הנתונים לחזקה משותפת, וכללים נוספים רבים הנוגעים לאתרים הקדושים ולניהולם היום-יומי.
הסדר הסטטוס קוו מתייחס כיום לכנסיית הקבר, כולל דיר אל סולטאן, לקבר מרים ולכנסיית העלייה, שלושתם בירושלים, וכן לכנסיית המולד בבית לחם. במקור התייחס ההסדר גם לכותל המערבי ולקבר רחל, אך בתהליך שהחל בשנת 1967 שוב אינו חל בהם
"למרות שרשויות היהודים ואלה שהלכו בעקבותיהן דחקו להביא למותו של ישוע, אין להאשים ללא הבחנה את כל היהודים של אותו זמן או את היהודים כיום, בפשעים שבוצעו במהלך ייסורי המשיח. נכון הדבר שהכנסייה היא עמו החדש של האלוהים. אף על פי כן, לא ניתן לדבר על היהודים כדחויים או מקוללים, כאילו הדבר נובע מכתבי הקודש. לכן, על הכל להיזהר שמא בשעת הוראה או הטפה של דבר האלוהים יורו משהו שאיננו תואם את האמת של מסר הבשורה או את רוחו של ישוע המשיח".
חלק מסעיף 4 במסמך נוסטרה אטאטה, שמה המקובל של ה"הצהרה בדבר יחס הכנסייה לדתות הלא־נוצריות", אשר התקבלה בוועידת הוותיקן השנייה ב-1965. הסעיף עוסק ביחס הכנסייה הקתולית אל היהודים, וחשיבותו היא בכך שניקה אותם מהאחריות שדבקה בהם משך מאות שנים למותו של ישו (מקור: אתר "קתולים").
להלן קטגוריות המשנה שתחת קטגוריית נצרות בוויקיפדיה:
הכנסייה האנגליקנית - נצרות אוריינטלית - נצרות קופטית - הכנסייה האתיופית האורתודוקסית - הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית - הכנסייה האפוסטולית הארמנית - נצרות מזרחית קתולית (מלכיתים) - הכנסייה האמיתית של ישו - מורמונים - אוונגליזם - קלוויניזם - אנבפטיסטים - לותרניזם - מנוניטים - אגודת הידידים - בפטיזם - מתודיזם - אדוונטיזם - איימיש
|
|
האיגרות האחרות |
|
חמשת החומשים: |
ספרות ההיסטוריה:
|
ספרות החכמה: |
נביאים גדולים: |
נביאים קטנים: |
ערך ראשי - ישו
לידה ונעורים - הבשורה למרים - הביקור - לידת ישו - סגידת הרועים - שלושת האמגושים - טבח התמימים - הבריחה למצרים - ישו הנער בבית המקדש
תחילת פעולתו של ישו - טבילת ישו - פיתויו של ישו - החתונה בקנה - הדרשה על ההר - ההשתנות
ישו בירושלים - הסעודה האחרונה - הפסיון של ישו - סטיגמטה - צליבת ישו - קבורת ישו - תחיית ישו
_-_The_Last_Supper_(1495-1498).jpg)
שנים עשר השליחים: פטרוס הקדוש - אנדראס הקדוש - יעקב בן זבדי - יוחנן בן זבדי - ברתולומאוס הקדוש - פיליפוס הקדוש - מתי - תומאס הקדוש - יעקב בן חלפי - יהודה איש קריות - תדאוס הקדוש - שמעון הקנאי - מתיאס הקדוש
אחרים: מרים המגדלית - פאולוס - יוסף הקדוש - אבות הנצרות
אפיפיורים: פיוס האחד עשר - פיוס השנים עשר - יוחנן העשרים ושלושה - פאולוס השישי - יוחנן פאולוס הראשון - יוחנן פאולוס השני - בנדיקטוס השישה עשר - רשימת אפיפיורים
דיסמס, הידוע גם בתואר "הגנב הטוב", הוא השם שניתן לאחד משני הגנבים שנצלבו לצדו של ישו. בהיותו על הצלב, חזר בו דיסמס מחטאיו, וישו הבטיח לו מקום בגן עדן. הגנב שלא חזר בתשובה נקרא בגרסאות שונות גוסמס או קוסמס. המקורות אינם אחידים לגבי סיפור הגנבים. הם מכונים "פריצים" (שודדים), "אנשי בליעל" או סתם "שני אנשים". בבשורה על-פי מתי כתוב כי בתחילה לגלגו שני הגנבים בישו; ואילו בבשורה על-פי לוקס כתוב כי רק אחד הגנבים לגלג בו. שמותיהם של שני הגנבים אינם מופיעים בברית החדשה, והגרסה המוקדמת ביותר שבה מוזכרים השמות היא מעשי פילאטוס (המתוארך למאה החמישית). על פי המסורת הנוצרית, הצלב שעליו נצלב דיסמס הגיע לקפריסין ופולחן דיסמס בולט במיוחד באי זה. דיסמס הוא הקדוש המגן של הגנבים והקברנים.
רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום: קצרמרים להרחבה - ערכים מבוקשים.