אגם מנגואה
 | |
| ינואר 1986 אגם מנגואה מהחלל, צפון בצד שמאל. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום |
 ניקרגואה |
| סוג |
אגם  |
| מידות | |
| שטח | 1,024 קמ"ר |
| גובה | 39 מטר מעל לפני הים |
| אורך מרבי | 65 ק"מ |
| אורך | 58 קילומטר |
| רוחב מרבי | 58 ק"מ |
| רוחב ממוצע |
32 ק"מ |
| עומק מרבי | 20 מטר |
| עומק ממוצע | 9.5 מטר |
| מידע נוסף | |
| נהר מזין | נהר סינקפה, נהר וייאחו |
| מקור לנהר | נהר טיפיטפה |
| אגן ניקוז | 6,668 קילומטר רבוע |
| מדינות באגן הניקוז |
ניקרגואה |
| ערים | מנגואה |
| קואורדינטות | 12°20′00″N 86°25′00″W / 12.333333°N 86.416667°W |
|
(למפת ניקרגואה רגילה) | |
  | |
אגם מנגואה (בספרדית: Lago de Mangua, נהגה: [maˈnaɣwa]; ידוע גם כאגם קסולוטלן, בספרדית: Lago Xolotlan) הוא אגם בדרום מערב ניקרגואה, בסמוך לעיר הבירה מנגואה ששוכנת לחופו הדרום המערבי של האגם.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האגם מכיל מים מתוקים והוא נוצר בעקבות פעילות טקטונית, הוא ממוקם בגובה של 39 מ' מעל פני הים ומשתרע על פני שטח של 1,024 קמ"ר, אורכו המקסימלי הוא 65 ק"מ ורוחבו המקסימלי הוא 58 ק"מ ועם עומק ממוצע של 9.5 מטרים ועומק מרבי של 20 מטר הוא תופס את מקומו כאגם השני בגודלו בניקרגואה ובמרכז אמריקה כולה.
הוא מוזן על ידי הנהרות סינקפה ווייאחו, ומקושר באמצעות נהר טיפיטפה עם אגם ניקרגואה ששוכן כ 35 ק"מ דרומית-מזרחית אליו, חיבור שנקטע בשנת 1910 עם ירידה במפלס האגם, וחזר ב-1998 לאחר שהוריקן מיץ' העלה את מפלס האגם ואיפשר לו לזרום לעבר אגם ניקרגואה בחזרה.
על שפת אגם מנגואה ממוקם הר הגעש מומוטומבו, שגובהו 1280 מ'. צורתו של האגם אליפטית, כשרק חצי האי צ'יליטפה קוטע את הפרופיל שלו, מצפון-מערב לצ'יליטפה נמצא האי הראשי של האגם, מומוטומביטו.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגם מנגואה קיבל את שמו בדומה לאגם ניקרגואה על ידי הכובשים הספרדים שהגיעו במאה ה-16, משילוב המילים מנגו (Mangue) הכינוי אותו נתנו הספרדים לשבטי המנקמה (Mánkeme) שחיו באזור ואגואה (מים).
הצפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפלס אגם מנגואה עולה משמעותית באירועי גשם קיצוניים. מפלס המים הגבוה ביותר נרשם במהלך הצפה שאירעה בשנת 1933.[1]
במהלך ההוריקן מיץ' שפקד את מרכז אמריקה ב-1998 עלה מפלס האגם ב-3 מטרים וזרע הרס רב בבתים של אלו הגרים סביבו. שיטפון גדול עוד יותר התרחש בספטמבר-אוקטובר 2010.[1] ומאז, העיר אסרה על מגורים באזורים שגובהם מתחת לגובה של 42.76 מטר מעל פני הים המועדים לשיטפונות.
זיהום[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגם מנגואה תואר על ידי כמה חוקרים כ"אגם המזוהם ביותר במרכז אמריקה".[1] האגם זוהם קשות, בעיקר עקב הזרמת שפכים במשך כמה עשורים החל מ-1927.[2] רק בשנת 2009 נפתח במנגואה מתקן מודרני לטיפול בשפכים אך גם הוא מטפל רק בכ־40% משפכי העיר.
סיבה נוספת לזיהום היא העובדה שאין זרימה סדורה של מים החוצה מהאגם ורק שיטפונות המובילים לעלייה במפלס האגם מאפשרים למים לזרום דרך נהר טיפיטפה לכיוון אגם ניקרגואה.[3] אולם למרות הזיהום, רבים מתושבי מנגואה עדיין חיים לאורך חופי האגם ואוכלים את הדגה המצויה בו.[1]
החי[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות הזיהום הקשה ישנם כ-20 מיני דגים שעדיין חיים באגם מנגואה.[1]
אף על פי שקיים חיבור בין אגם מנגואה לאגם ניקרגואה, הכריש השורי שמאכלס את אגם ניקרגואה אינו יכול לנדוד לאגם מנגואה בעקבות מפל בגובה 3.7 מטר על נהר הטיפיטפה.[3]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- JPL NASA: PIA03365: שכבת נופים, אגמים מנגואה (חזית) וניקרגואה (רקע)
- אגם מנגואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Douglas Haynes, [The Lake at the Bottom of the Bottom]. VQR, Summer 2011
- ^ Hazel Plunkett. Nicaragua: A Guide to the People, Politics and Culture. Interlink Books, Dec 1, 2001. pg. 71
- ^ 1 2 Thorson, Thomas B., "The Status of the Lake Nicaragua Shark: An Updated Appraisal" (1976). Investigations of the Ichthyofauna of Nicaraguan Lakes.Paper 41.
| בקרת זהויות |
|
|---|